פסק-דין בתיק ע"ר 35771-05-11

לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת רג'ד זועבי מיום 18.5.11 שניתנה במסגרת ת.א. 35375-04-11 ולפיה קיבלה כב' הרשמת את בקשת המשיב (התובע) למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המבקש (הנתבע), והתנתה את יציאתו בהפקדת סכום של 70,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית המשפט.

רקע

1.         התובע הגיש נגד הנתבע תביעה בסדר דין מקוצר להשבת סכום של 120,000 ש"ח, ששילם לנתבע בתמורה לרכישת 10% ממניותיו בשותפות מוגבלת בשם "אל פאנה די נאזירת", הרשומה באיטליה, ואשר יוסדה למטרת ניהול עסק של מאפייה תעשייתית. לכתב התביעה צירף התובע זיכרון דברים מיום 13.12.09, שנערך בין עמראן חרבג'י (גיסו של התובע) לבין הנתבע. בזיכרון הדברים מאשר הנתבע, כי הוא קיבל את הסכום של 120,000 ש"ח בתמורה לרכישת 10% ממניות השותפות, וכי הוא מתחייב להשיב את הכספים לתובע אם המניות לא יועברו על שם התובע או על שם מר חרבג'י עד 28.2.2010. לדבריו, הנתבע לא העביר את המניות על שמו או על שם גיסו עד היום, ולא השיב את הכספים שקיבל בתמורה לכך.

2.         בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד. בבקשתו טען התובע, כי המבקש שוהה רוב הזמן בחו"ל וחוזר לארץ בסתר במטרה להתחמק מנושיו. התובע טען עוד, כי הוא התקשה לבצע מסירה לנתבע בשל שהותו בחו"ל, וכי הוא (הנתבע) חזר מחו"ל לאחרונה במטרה לגייס כספים ולצאת מן הארץ לתקופה ממושכת.

3.         על בסיס האמור בבקשה, ניתן ביום 13.5.11 צו עיכוב יציאה מן הארץ במעמד צד אחד, והדיון בבקשה במעמד שני הצדדים התקיים ביום 18.5.11.

ההחלטה נשוא הערעור

4.         בהחלטה מפורטת ומנומקת היטב קבעה כב' הרשמת, כי התובע הוכיח קיומם של שני התנאים הנחוצים לצורך מתן צו עיכוב יציאה מן הארץ. הוא הוכיח בראיות מהימנות לכאורה עילת תביעה נגד הנתבע וכן הוכיח, כי קיים חשש סביר ליציאת הנתבע מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על ניהול ההליך, או על ביצוע פסק הדין.

5.         באשר לראיות לכאורה קבעה כב' הרשמת, כי די בתצהיר התובע התומך בבקשה ובזיכרון הדברים עליו חתום הנתבע כדי לקבוע קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. נקבע, כי בזיכרון הדברים מאשר הנתבע קבלת סכום של 120,000 ש"ח מהתובע, וכן מאשר את חובתו להשיב סכום זה לתובע, אם המניות לא יועברו על שם התובע או על שם גיסו. מאחר שאין מחלוקת שהמניות לא נרשמו על שם התובע או גיסו, די בהתחייבות בכתב החתומה על ידי הנתבע כדי לקיים אחר דרישת הראיות לכאורה.

6.         לעניין החשש ליציאתו של הנתבע מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת באופן אשר מכביד על ניהול ההליך המשפטי או על ביצוע פסק הדין, קבעה הרשמת, כי לעובדה שהנתבע מרבה לנסוע לחו"ל, יש פנים לכאן ולכאן. מחד, יש בעובדה זו כדי לעורר חשש סביר וממשי שהנתבע מבסס את מעמדו העסקי בחו"ל על מנת להשתקע שם באופן קבוע. מצד שני, ניהול עסקיו של המשיב בחו"ל עשוי להטות את הכף לטובת ביטול הצו משיקולים של חופש העיסוק ומזעור הפגיעה במשלח ידו של הנתבע.

7.         על סמך כל המפורט לעיל קבעה הרשמת כי מתקיימים התנאים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ. היא אף נתנה את דעתה לעובדה שמתן צו גורף עלול לפגוע בניהול עסקיו של הנתבע ובמשלח ידו ולפיכך היא אפשרה לנתבע לצאת מתחומי המדינה, בכפוף להפקדת סכום של 70,000 ש"ח, במזומן או בערבות בנקאית.

טענות הצדדים

8.         בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון טען המערער, כי הרשמת התעלמה מן העובדה, כי המערער מתגורר למעשה בחו"ל, וכי עיכוב יציאתו מן הארץ משמעה מניעת חזרתו למקומו ולעסקו. לטענתו, היה על הרשמת להתייחס אליו כאל מי שמתגורר בחו"ל ולכן לא היה מקום למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגדו. הוא טען עוד, כי לאור ריבוי נסיעותיו לחו"ל והעובדה שהוא חוזר לארץ לאחר כל נסיעה מלמדים כי אין בכוונתו שלא לחזור לארץ, כך שאין כל בסיס לחשש מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין, או ניהול ההליך המשפטי נגדו. נטען עוד, כי לאור מצבו הכלכלי של הנתבע ובהתחשב בסכום החוב הנטען, ברור הוא שאין חשש שהנתבע לא יחזור לארץ בשל אותו חוב.

9.         המשיב טען, כי טענות המערער בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון שכביכול הוא מתגורר בחו"ל וכי מרכז חייו בחו"ל סותרות את אשר נטען על ידו בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. נטען, כי בניגוד לנטען בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון לעניין מקום מגוריו ומרכז חייו של הנתבע, בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה נטען, כי הנתבע מתגורר בארץ, וכי מתן צו עיכוב יציאה נגדו יכביד על ניהול עסקיו בחו"ל. המשיב הוסיף, כי די בטענות המערער בהודעת הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו, ולפיהן מרכז חייו בחו"ל, כדי ללמד על כוונתו לשנע את מעמדו ולהשתקע בחו"ל.

דיון והכרעה

10.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עיון בהחלטת הרשמת מלמד, כי היא שקלה בצורה נכונה ומאוזנת את טענות הצדדים ויישמה נכונה את ההלכות והמבחנים הנוגעים למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ על המקרה הספציפי, מבלי שנפלה שגגה בהחלטתה.

11.        לעניין קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, מסכים אני עם קביעת הרשמת, כי תצהיר המשיב וזיכרון הדברים עליו חתום המערער מקיימים אחר דרישה זו. בזיכרון הדברים התחייב המערער באופן שאינו משתמע לשתי פנים להשיב לתובע את הסכום של 120,000 ש"ח, אם לא יועברו על שמו או על שם מר חרבג'י 10% ממניות השותפות עד 28.2.2010. התחייבות זו של המערער להשבת הסכום לא הותנתה בשום תנאי נוסף ומהווה, לכאורה, חובה עצמאית ומנותקת ממערכת היחסים בין מר חרבג'י לבין המערער. אכן, זיכרון הדברים לא נחתם על ידי התובע והוא חתום על ידי המערער ומר חרבג'י בלבד. ואולם, עובדה זו אינה מאיינת את האמור בזיכרון הדברים ואין בה כדי לפגוע בתוקפו כחוזה לטובת צד שלישי. יתרה מכך, טענות הנתבע לעניין מעמדו של המשיב ושל מר חרבג'י הן טענות בעל פה נגד מסמך בכתב, כך שמשקלן אינו רב ואין בהן כדי לכרסם במהימנות ואימנות זיכרון הדברים, לפחות לא בשלב זה של הדיון.

12.        בחקירתו הנגדית בפני הרשמת טען המערער, בתשובה לשאלת ב"כ המשיב אם הוא השיב לתובע את הסכומים שקיבל בהתאם לזיכרון הדברים, כי הוא חתם על זיכרון הדברים לאחר שמר חרבג'י והתובע, או אחד מהם, תקפו אותו, פגעו בו ואיימו עליו. לדבריו,  "הרימו עליי סכין וחתמתי, איימו עלי וחתמתי. לא פניתי למשטרה. פעם אחרונה פניתי למשטרה. היכו אותי במקל והמשטרה הוציאה אותו - את עמראן מהבית. את עבד אלסלאם. עמראן היכה אותי. כל הזמן באיומים".

            ברם, גרסה זו כלל לא נטענה בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה שהוגשה מטעם המערער ולא בתצהיר המערער שתמך בה. העובדה שהמערער לא העלה את הטענה בבקשה ובתצהיר ונזכר להעלותה אך בחקירתו הנגדית, פוגעת ומכרסמת באמינות הגרסה. מדובר בגרסה כבושה שערכה מועט, אם בכלל. גם העובדה שהמערער לא הגיש תלונה במשטרה בעניין התקיפה והאיומים ולא שלח, בשלב מאוחר יותר, מכתב המודיע על ביטול העסקה, פוגמת באמינות הגרסה. מכל מקום, אין בטענות אלו של המערער כדי לכרסם במשקלו של זיכרון הדברים ואין בכך כדי לפגום בראיות המהימנות שצירף המשיב לבקשתו.

13.        לא מצאתי ממש גם בטענת המערער, כי היה על כב' הרשמת להתייחס אליו כאל תושב חו"ל שמרכז חייו בחו"ל. מעיון בבקשה לביטול הצו עולה, כי טענה זו כלל לא נטענה בפני הרשמת, וכי טענתו של המערער היתה הפוכה. בסעיף 11 לתצהיר התומך בבקשה טען המערער, כי יש לו כתובת קבועה בארץ, כי הוא נשוי וכי אשתו הינה עורכת דין ידועה ומצליחה ומתגוררת בארץ. בחקירתו הנגדית חזר המערער על האמור בתצהירו וטען, כי מרכז חייו הוא באיטליה ובחיפה כאחד. לדבריו,  "יש לי עסקים באיטליה ויש לי עסקים כאן. אני נוסע לעסקים שלי באיטליה וחוזר לעסקים כאן".